החלטה בתיק ע"מ 1903/09

כתב האישום נגד העורר מייחס לו עבירה של סחר בציוד מלחמתי, בכך שקיבל לידיו בראשית שנה זו רובה קלצ'ניקוב והחזיקו ברשותו במשך מספר ימים, עד שהעבירו לאחר.

הערר שלפניי מכוון נגד החלטת בית משפט קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ העורר טען כי במקרה זה ישנה בעייתיות בראיות לכאורה ונטען כי אף לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר. ב"כ העורר הסתמך על כך שעל פי הראיות בתיק, קיבל העורר לידיו שקית אטומה ולא ידע מה היה בה. יתר על כן, הוא אף לא רצה להחזיק בה וביקש ממי שדאג להעביר לו את השקית לקחתה בחזרה.

התביעה ביקש לדחות את הערר, וטענה כי העורר ידע במה מדובר, הבין כי המדובר בשקית המכילה נשק, ובחר שלא להסגירה או להעבירה לידי הרשויות.

ראיות לכאורה

העורר מסר באמרתו מיום 19.3.09 כי אדם בשם טארק, אותו הוא מכיר באופן שטחי, התקשר אליו וביקש לפגוש אותו בדחיפות. כשהגיע למקום הפגישה פגש באשתו של טארק עם ילדיה, והיא העבירה לו שקית. הוא חשד כי בשקית חרב או רובה. כשהגיע לביתו ואחז בשקית הבין כי המדובר ברובה. כעבור יומיים-שלושה התקשר אליו טארק והעורר צרח עליו שיבוא וייקח את ה"פקדון" שלו מיד. טארק הגיע ולקח את החבילה ובה הרובה. העורר הכחיש כי טארק מסר לו גם מחסנית.

העורר חזר על עיקרי הדברים גם באמרתו מיום 22.3.09.

טארק מסר באמרתו מיום 24.2.09 כי שלח את אשתו למסור לעורר את רובה הקלצ'ניקוב ומחסנית. טארק מסר כי לאחר מכן הלך בעצמו לעורר ומסר לו מחסנית נוספת לנשק. טארק ציין כי למיטב ידיעתו הוחזק הנשק אצל העורר יומיים או שלושה ולאחר מכן לקח אותו אדם בשם בהאא.

באמרתו מיום 23.3.09 חזר טארק על הדברים מאמרתו הקודמת. טארק עומת עם טענת העורר כי לא מסר לו מחסנית נוספת, אולם עמד על דעתו וטען כי מסר לעורר מחסנית יום לאחר מסירת הנשק. עוד ציין כי לא הוא זה שלקח את הנשק מהעורר אלא אדם בשם בהאא.

עינינו הרואות כי גרסתו של העורר אינה מתיישבת במלואה עם גרסת המפליל, טארק. אקדים ואומר כי קשה לקבל את טענת העורר כי הסכים לבוא ולפגוש אדם אותו הוא מכיר באופן שטחי ביותר, ולהחזיק בעבורו נשק במשך יומיים.

עם זאת, גם אם נקבל את אמרות העורר כמשקפות את המציאות, עולה כי על פי דבריו שלו, הוא קיבל לידיו חבילה ובה רובה מאדם שהיכרותו עימו שטחית. עוד עולה כי הוא הבין שהוא מחזיק בידו חבילה ובה רובה. הוא המשיך להחזיק את הרובה ברשותו במשך יומיים או שלושה ולאחר מכן העבירה לאחר. לפיכך, על פניו ברור כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר.

עילת מעצר

משקבענו כי קיימות ראיות לכאורה, נדמה כי יש לומר שמתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות. מי שנכון להחזיק בעבור אחרים כלי נשק, ולאחר מכן נכון להעבירו לאחר ולא לרשויות, מעיד על המסוכנות הנובעת ממנו, קל וחומר כשמדובר בנשק התקפי מסוג קלצ'ניקוב.

ב"כ העורר ניסה לטעון כי העובדה שהעורר לא חפץ להחזיק בנשק מלמדת על העדר מסוכנותו. גם אם נקבל דברים אלה כנכונים, מסתבר כי לא היה בכך כדי למנוע מהעורר לבצע לכאורה את העבירה שיוחסה לו. לא נטען, ואף אין ראיה כזו, כי העורר אולץ להחזיק בנשק, או כי הופעל כלפיו איום כלשהו או כפייה שהביאתו לביצוע המעשה.

פועל יוצא מכך, שעניין לנו במישהו שנכון היה לקבל לידיו נשק, מאדם שהיכרותו עימו שטחית ביותר, ומבלי שאולץ לעשות כן. הדבר מצביע על מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר.

לפיכך אין לי אלא לקבוע כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא ועל כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 30 במרץ 2009, ה' בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: